החלטה בתיק בש"ם 7894/05

1.             המערער הורשע בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בעבירות משמעת שונות. נגזרו עליו, בין השאר, שמונה חודשי השעיה בפועל. ערעור הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין לבית משפט זה התקבל בחלקו, ביום 7.2.2005, במובן זה שעונשו של המערער הוחמר, והועמד על שלוש שנות השעיה בפועל. מאידך, הקנס שהוטל עליו הופחת.

2.             למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 13.7.2005, הגיש המערער "בקשה ליתן למבקש הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף", ובה הוא טען כי הוא סובל מבעיה נפשית - שנגרמה כתוצאה מההליכים שהתנהלו נגדו - אשר גרמה לכך שהוא "הדחיק" את מצבו והתעלם ממנו, ועל כן הוא לא עמד במועד להגשת הבקשה לדיון נוסף. בקשתו נדחתה, על ידי כב' הרשם י' מרזל, ביום 25.7.2005. נקבע, כי הטעם שהביא המערער להארכת המועד לא הוכח; המערער המשיך לעבוד כעורך דין לאחר מתן פסק הדין בבית משפט זה, וניסה, כפי שהראה המשיב, לדחות את רוע הגזירה. על כן, לא ניתן לקבל את הטענה בעניין המצב הנפשי כצידוק מספיק. עוד נקבע, כי בנסיבות העניין, סיכויי הבקשה לדיון נוסף, אם תוגש, הינם קטנים.

3.             על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על שטען בפני כבוד הרשם. לערעור צורפה חוות דעת פסיכיאטרית (מיום 11.8.2005) בדבר מצבו הנפשי של המערער - חוות דעת אשר לא הועמדה, יש לציין, בפני הרשם.

4.             דין הערעור להידחות. באשר לסיכויי ההליך, המערער לא הבהיר מהי ההלכה המשפטית אשר בגינה הוא מעוניין לבקש דיון נוסף. נראה, כי את חיצו מכוון הוא לחומרת העונש שנגזר עליו. על כן, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעת הרשם, כי סיכויי בקשת המערער לדיון נוסף אינם גדולים. ואולם, אפילו אניח, ואני מסופקת בכך, כי יש בחוות הדעת הפסיכיאטרית כדי "להצדיק" את האיחור, הרי שאין בכך, לאור סיכויי הבקשה לדיון נוסף, כדי להביא להארכת המועד.

5.             הערעור נדחה.

ניתנה היום, ‏כ' אב, תשס"ה (25.8.2005).

                                                          ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: